הכתבה השנייה בסדרת הכתבות "ריצות פלייאוף מיוחדות ובלתי נשכחות" עוסק בדאלאס מאבריקס של עונת 2011 ובריצת הפלייאוף שלה שהסתיימה בטבעת. ברוב המקרים השתדלתי שלא לבחור באלופה, אלא בקבוצה שנפלה בדרך, אבל יש כמה חריגים, וזה אחד מהם.

מאזן: 57 – 25 מקום שלישי במערב

חמישייה: ג'ייסון קיד, דשון סטיבנסון, שון מריון, דירק נוביצקי, טייסון צ'נדלר. שחקנים מרכזיים בספסל: ג'ייסון טרי, ג'יי ג'יי בראה, פז'ה סטויאקוביץ', ברנדן היווארד.

דאלאס בהנהגתו של נוביצקי הגיעה לשיאה ב-2006. עונה של 63 ניצחונות, המאזן השלישי בטיבו בליגה, לא הספיקה כדי להימנע ממפגש בסיבוב השני נגד האלופה, סאן אנטוניו, ללא יתרון ביתיות. נוביצקי נתן סדרה של 27 ו-13 והוביל את דאלאס כל הדרך לגמר, אבל שם נוביצקי קלע ב-39% מהשדה בלבד ודווין וויד הוביל את מיאמי לאליפות. מאותו רגע דאלאס עברו סיבוב פלייאוף רק פעם אחת עד 2011, למרות שנוביצקי עצמו זכה בתואר MVP ב-2007 ונדמה היה שדאלאס עם נוביצקי לא שווה יותר מסיבוב שני בפלייאוף.

עונת 2011 עמדה בסימן "ההחלטה" של לברון להסתפח למיאמי של וויד ולקחת גם את כריס בוש, מה שהפך אותם למועמדים המובילים לאליפות, ביחד עם האלופה הגאה הלייקרס, הספרס שהצליחו להנחית את עצמם בראשות המערב אחרי 3 שנים פחות טובות, ואולי גם בוסטון מחוזקת בשאק ושיקגו של דרק רוז ה-MVP. על דאלאס איש לא חשב.

בסיבוב הראשון דאלאס פגשו את פורטלנד והצליחו להסתבך כהוגן כולל איבוד 24 נקודות יתרון במשחק 4, אבל בסופו של דבר הגיע ניצחון ב-6 משחקים וסדרת חצי גמר מערב נגד הלייקרס האלופים והפייבוריטים הברורים. במשחק הראשון קובי ברייאנט היה ענק עם 36 נקודות וכמה סלי קלאץ', אבל ללא אסיסטים, ואיבוד קריטי של גאסול סייע לנוביצקי להפוך את התוצאה ולגנוב את הביתיות, מה שנדמה היה כמכה קטנה בכנף של הלייקרס.

גם המשחק השני היה צמוד ברובו, אבל הפעם דאלאס הגדילו את היתרון ברבע האחרון, בדרך לניצחון נוח ויתרון 2 – 0 בסדרה. הפעם אנשי הלייקרס התחילו להיכנס ללחץ, והבינו שזה לא יהיה כזה פשוט. גם במשחק 3, בדומה למשחק הראשון, הלייקרס היו ביתרון לאורך רוב המשלק, אבל איבדו את העשתונות במאני-טיים ומצאו את עצמם בפיגור 3 – 0 בלתי מחיק. מי שציפה להופעה מכובדת של הלייקרס במשחק 4 הופתע לגלות שזה לא מה שהולך לקרות, כאשר ג'ייסון טרי עם 9/10 מחוץ לקשת וסטויאקוביץ' עם 6/6 הובילו מטווח היסטורי של דאלאס וניצחון ב-36 הפרש שהשלים סוויפ ענק על האלופה. באותו זמן התפיסה הייתה שזאת בסך הכל התפרקות של הלייקרס, והתעלמו מדאלאס, ועדיין לא ממש האמינו בה בתור מועמדת.

הבאה בתור הייתה אוקלהומה סיטי ת'אנדר. הנהגתו של קווין דוראנט הצעיר, ביחד עם ההפסד המפתיע של הספרס לממפיס בסיבוב הראשון, הספיקו כדי להביא את הרעמים לגמר המערב, ודאלאס זכו ביתרון הביתיות. במשחק הראשון דירק נוביצקי הוכיח שגם מול שומר מצוין כמו איבקה יש לו יתרון משמעותי כשסיים עם 12/15 מהשדה, ושיא פלייאוף של קליעות עונשין ללא החטאה, שעומד על 24, והביא אותו לסך של 48 נקודות. נוביצקי המשיך לא לזרוק שלשות במשחק השני, אבל הארדן קלע כמה שלשות קריטיות וסייע לאוקלהומה להשיג ניצחון חוץ ולהשוות את הסדרה. נדמה היה שנמצאה היריבה עם היכולת להתמודד עם דאלאס.

משחק 3 היה המשחק החלש של נוביצקי בסדרה, אותו הוא סיים עם 18 נקודות ב-7/21 מהשדה ו-35% אפקטיבי, אבל ההגנה של דאלאס הוכיחה את כוחה, כאשר רק ווסטברוק ודוראנט קלעו בדאבל פיגרס, ושניהם קלעו באחוזים רעים, בדרך לניצחון של דאלאס. במשחק 4 הרעמים חזרו לעצמם ועלו ליתרון נוח ברבע האחרון לפני קאמבק ענק של נוביצקי, שסיים את המשחק עם 40 נקודות, וריצת 17 – 2 בדקות האחרונות שכפתה הארכה ושברה את רוח הרעמים. גם משחק 5 היה צמוד, וגם בו נוביצקי היה זה שעשה את העבודה בקלאץ', עם שלשה שהעבירה את היתרון לדאלאס בדרך לאליפות מערב בפעם השנייה בתולדות המועדון, ובמקרה גם למפגש חוזר נגד מיאמי, אותה מוביל דווין וויד מלווה בענק שמן בעל יתרון פיזי על כל מי ששומר עליו, אז שאק וכעת לברון. את הסדרה נגד אוקלהומה סיים נוביצקי עם 32.2 נקודות למשחק ב-56% מהשדה ו-58% אפקטיבי.

שני המשחקים הראשונים של הגמר הלכו בדיוק לפי התכנון של מיאמי – צמוד עד הרבע האחרון, אז מיאמי נותנת ריצה ופותחת פער. במשחק הראשון זה הספיק לניצחון נוח של ההיט. במשחק השני מצאו את עצמם דאלאס בפיגור 15 כשנותרו 6:30 לסיום. דאלאס לאט לאט צמצמו, ואז הגיע נוביצקי וקלע 7 נקודות רצופות שהשלימו ריצת 20 – 2 ויתרון 93 – 90 של דאלאס. צ'אלמרס השווה בשלשה, אבל נוביצקי הגיב בסל נוסף, הפעם בחדירה על בוש, מה שהפך להיות סל הניצחון.

גם במשחק 3 נוביצקי היה האיש בקלאץ' של דאלאס, וקלע את כל 12 הנקודות האחרונות של דאלאס במשחק, יותר מה-11 של לברון בכל הרבעים האחרונים בסדרה ביחד, אבל כריס בוש קלע את הסל המנצח, והפעם נוביצקי החטיא את הניסיון האחרון, מה שהוביל לניצחון של מיאמי שלקחו בחזרה את הביתיות. למשחק 4 נוביצקי עלה חולה בשפעת וסיים עם 6/19 מהשדה ו-21 נקודות בלבד, אבל לברון החליט להתעלות עליו מלמטה וסיים עם 8 נקודות ב-3/11 מהשדה. המשחק הזה היה האחד בו הצוות המסייע של דאלאס בלט, ובעיקר טייסון צ'נדלר עם 16 ריבאונדים, מתוכם 9 בהתקפה, אבל גם במשחק הזה נוביצקי התכבד בסל החשוב של המשחק שהעלה את דאלאס ליתרון 3, עליו הם שמרו עד הסוף, כאשר נותרו 14.4 שניות לסיום.

בשלב הזה, בשוויון 2 בסדרה כשהביתיות עוד של מיאמי לכאורה הכל פתוח, אבל מהרגע הזה דאלאס השתלטו על הסדרה, ו-2 המשחקים הבאים היו אמנם צמודים יחסית, אבל שני הג'ייסונים, קיד וטרי, נזכרו שהם פעם היו טובים יותר והיוו צוות מסייע טוב יותר מלברון ובוש, בצד של וויד שנותר כמעט לבד, וההגנה עליו התחזקה כך שממוצעיו נחלשו. לעומת לברון ובוש שקלעו 17 למשחק כל אחד, טרי שלע 21 ו-27 בשני המשחקים האחרונים, וביחד עם ניהול המשחק של קיד, ההגנה של שון מריון וצ'נדלר, וכמובן נוביצקי שהמשיך בשלו, דאלאס לקחו את שני המשחקים הבאים ואת האליפות.

גם בזמן אמת לא היה ספק שזאת ההזדמנות האחרונה של דאלאס לא רק לאליפות, אלא בכלל לריצת פלייאוף ארוכה, והשנים הבאות הוכיחו את זה, כאשר הם לא עברו יותר סיבוב פלייאוף מאז, וניצחו רק 5 משחקי פלייאוף ב-4 סדרות סיבוב ראשון אליהן הם העפילו מאז, למרות צירוף כוכבים כמו מונטה אליס ורונדו ליד נוביצקי. העובדה שדאלאס נתנה ריצה כזאת, שאיש לא ציפה לה, והסתיימה באליפות מרשימה, למרות שהם היו צריכים לעבור את האלופה המכהנת, האלופה הבאה, והפיינליסטית הבאה, הפכה את הריצה הזאת לאחת הגדולות בהיסטוריה, ביחד עם לא מעט רגעים גדולים במהלכה, בעיקר של נוביצקי.